פסק-דין בתיק ע"א 5656/04

השופט מ' גל:

רקע עובדתי וההליכים בבית-משפט קמא

1.        המערער (המבקש בבש"א 7551/04) הגיש בבית-משפט השלום בירושלים תביעה כנגד המשיבים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בקשר לתאונת דרכים אשר לטענתו אירעה לו ביום 8.7.98, בסמוך לישוב תל ערד.

2.        בתחילה הוגשה התביעה כנגד משיבה מס' 1 בלבד, בטענה שהיא המבטחת של כלי הרכב, אולם זו כפרה באחריותה לשאת בתשלום הפיצויים, שכן לטענתה הרכב שבו נהג המערער לא היה מבוטח מטעמה בעת התאונה והפוליסה שעליה הוא סמך את תביעתו הייתה מזויפת. לנוכח מצב דברים זה תוקן כתב התביעה ומשיב מס' 2 (הבעלים הרשום של כלי הרכב ומעבידו של המערער, שבהנחייתו וברשותו נהג האחרון ברכב) ומשיבה מס' 3 (קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) צורפו כבעלי דין נתבעים נוספים.

3.        בין הצדדים לא הייתה מחלוקת, כי במועד התאונה נהג המערער ברכב מסוג פג'ו, הנושא מספר רישוי פלסטיני מס' 82-378-41, השייך למשיב מס' 2.עוד לא הייתה מחלוקת כי בעקבות הפגיעות שנגרמו בתאונה נותרה למערער נכות פלסטית צמיתה בשיעור של 5%, כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט. על רקע זה הגיעו הצדדים (בסייג מסוים, הנוגע לשינוי חזית מצד משיבה מס' 3) לידי הסכמה עקרונית באשר לשיעור הנזקים, ונותרה במחלוקת רק שאלת החבות מכוח חוק הפיצויים.

4.        לטענת המערער, בטרם החל לנהוג ברכב הוא בדק את הרישיונות ואת תעודת הביטוח ומצאם תקינים. לטענתו, עובר לנסיעה ביום התאונה הייתה בידו תעודת ביטוח הנושאת חתימה ממוחשבת של הבנק, ואשר על-פי הרשום בה הוצאה לרכב הפג'ו לפי מספר הרישוי הישראלי, בטרם הסבת לוחית הרישוי למספר רישוי פלשטיני, דבר שלדבריו נעשה בפועל כעשרה ימים לפני אירוע התאונה. בנסיבות אלו טען המערער, כי אף אם נעשה זיוף כלשהו, הרי הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת דבר אודותיו.

5.        בית-משפט קמא דחה את עדותו של המערער כבלתי אמינה ומהימנה, ולא קיבל את גרסתו אודות קיומה של פוליסת ביטוח ביחס לרכב. מנגד לכך הועדפה עדותו של סוכן הביטוח, מר מ' אטרש, ממנה עולה כי משיבה מס' 1 הנפיקה למשיב מס' 2 פוליסה לביטוח רכב אחד בלבד. פוליסה זו הוצאה עבור רכב מסוג פורד טרנזיט - שאין מחלוקת, כי במועדים הרלוונטיים לתאונה היה אף הוא בבעלותו הרשומה של משיב זה. בתעודת הביטוח מכוח פוליסה זו לא צוין מספר הרישוי של הרכב המבוטח, בשל תהליך שבוצע אז בכדי להסב את מספרי הרישוי של כלי רכב הרשומים בישראל לרישומם ברשות הפלשתינית. עוד העיד מר אטרש, כי לאחר התאונה פנה אליו משיב מס' 2 בבקשה להסב את פוליסת הביטוח, כך שהיא תחול על רכב הפג'ו, אולם הלה סירב לעשות כן באופן רטרואקטיבי, כדרישת האחרון. עם-זאת, בעדותו אישר העד כי הוא היה זה שציין את מספר הרישוי של רכב הפג'ו על-גבי התעודה במשבצת המיועדת לכך שקודם לכן הושארה ריקה, זאת לבקשת הלקוח - המשיב מס' 2. הוא עשה כן מתוך טעות, בטרם נודע לו על התאונה שבה היה מעורב רכב הפג'ו ומבלי שהיה ער לכך כי המספר שהלה מסר לו אינו של רכב הפורד. העד הוסיף והסביר, כי מספר הרישוי של רכב הפג'ו נרשם רק על-גבי התעודה המקורית שנמסרה למבוטח (משיב מס' 2) ולא על ההעתקים אשר נשלחו למבטחת (משיבה מס' 1). מכאן ההבדל ברישום בין התעודות נ/1 ונ/3, שהוגשו כראיה בהליך בבית משפט השלום.

           נוכח האמור נקבע בפסק הדין, כי המערער, שהנו קורא אנגלית, יכול היה להיווכח בנקל שפוליסת הביטוח הונפקה עבור מכונית אחרת, מסוג פורד, וכי לכלי הרכב מסוג פג'ו שבו נהג, לא היה כיסוי ביטוחי. בנסיבות אלו נקבע גם, כי סעיף 7א לחוק הפיצויים - המאפשר למי שנהג בהיתר ולא ידע ולא יכול היה לדעת על העדר כיסוי ביטוחי לרכב, לתבוע את קרנית - אינו חל בענייננו. לפיכך נדחתה תביעת המבקש כלפי כל הנתבעים.

הערעור וההליכים בו

6.        על פסק-דינו של בית-משפט קמא הוגש הערעור דנן. בד בבד הגיש המערער בקשה להגשת ראיה בערעור, בגדרה הוא עותר לקבל כראיה חדשה את תעודת הביטוח המצויה לדבריו בתיק המקורי של משטרת מרחב הנגב, בתחומה אירעה התאונה, זאת להבדיל מהתעודה נ/1 אשר צורפה כראיה בהליך בבית-משפט השלום (על ההבדל בין שתי תעודות אלו נעמוד להלן).

           לטענת המערער, הראיה הנוספת חיונית לבירור האמת ולעשיית צדק בנסיבות המקרה, הואיל ויש בה כדי להפריך את ההנחה שביסוד פסק הדין, לפיה עובר לתאונה הייתה בהחזקתו פוליסת ביטוח של רכב מסוג אחר (נ/1), ובכך גם לשמוט את הבסיס מתחת לקביעה, לפיה הוא היה יכול לדעת על העדר כיסוי ביטוחי לרכב הפג'ו שבו נהג.

           ואמנם, המערער מפנה בכתב הערעור את תשומת הלב לכך, שתעודת הביטוח אשר אותה הוא מבקש להגיש עתה כראיה, תואמת את זו שתוארה בעדותו בבית-משפט קמא, לאמור, שהמסמך שבו החזיק עובר לתאונה הונפק עבור רכב מסוג פג'ו (כך צוין בשפה האנגלית במשבצת המתייחסת לסוג הרכב, וגם מספר הרישוי המופיע בה תאם את זה של רכב הפג'ו), ושהוא נשא חותמת ממוחשבת של הבנק. בכך נבדלת תעודה זו מהמסמך אשר עליו הסתמך המערער בכתב התביעה. תעודה זו נחזית כמתייחסת לרכב מסוג פג'ו, אולם אינה נושאת את החותמת האמורה. בהקשר לכך טוען המערער, כי העובדה שדבק בגרסתו - לפיה תעודת הביטוח שהייתה ברשותו עובר לתאונה נשאה חותמת בנק ממוחשבת, אף שהתעודה אשר צורפה אל תיק בית-משפט קמא לא נשאה חותמת כאמור - מעידה על יושרו ועל אמינותו.

           מוסיף המערער וטוען, כי עובדת קיומה של הפוליסה שאותה הוא מבקש להגיש כראיה בערעור נודעה לו רק בדיעבד, לאחר מתן פסק הדין, עת קיבל באיחור את סיכומיה של משיבה מס' 1, שהמסמך האמור צורף אליהם כנספח. בנסיבות אלו הוא פנה אל משטרת התנועה במרחב הנגב, בכוונה להתחקות אחר מקורה של הפוליסה האמורה. רק אז התברר לו כי מדובר באותה תעודה המצויה בתיק המשטרה.

           בנסיבות אלו טוען המערער, כי בכוחה של הפוליסה נשוא הבקשה יש כדי "להפוך את הקערה על פיה", ובכך לתקן את העוול אשר נגרם לו מעצם החלפת הפוליסות.